דעת מומחים

מספר אמירות של מביני עניין בנוגע לבניה באזור חופי הכנרת:

משרד איכות הסביבה בהתיחסו לתוכנית הבניה בחוף כורסי

" … מדובר על רצועת חוף טיבעית, לא מפותחת עדיין, ייחודית, שנכון היה שתישאר ככה במגבלות כאלה ואחרות. אולם מדובר בתוכנית מאושרת שהתכנון שלה החל לפני 15 שנה…" (דובר המשרד מתוך כתבה לעיתון שישי בגולן גיליון 296)

החברה להגנת הטבע

מתוך הכנרת חופיה וסביבתה – מסמך למדיניות שימור ופיתוח בר-קיימא, 2002

כמות החופים הטבעיים בכנרת הצטמצמה מאד בשנים האחרונות וחלק ניכר מהחופים הם כיום מפותחים ובנויים. מימוש תוכניות פיתוח מאושרות וכאלה שלקראת אישור יביא לכך שכ-38 ק"מ, כלומר קרוב ל-65% מחופי הכנרת יהיו מפותחים.

בכ-20% בלבד מחופי הכנרת נשמרו קו החוף והצומח ברצועה של 50-100 מ', כמחציתם בתחומי בקעת בית ציידה.

בנוסף, ניהול הכנרת במפלסים הנמוכים גרם לכך שחופי הכנרת הוזנחו קשות ונפגם מראם החזותי. היעדר תקציבים ממשלתיים ואכיפה נאותה הביאו את חופי הכנרת למצב של הזנחה קשה, השתלטות יזמים ועוד.

באופן כללי יש לרכז את הפיתוח התיירותי במרחב הכנרת במספר קטן של חופים, לשמר באופן מוחלט/למנוע כל פיתוח בחופים המעטים שנותרו טבעיים, בעיקר במזרח וצפון מזרח הכנרת, ולהגן עליהם במסגרת שמורות טבע חופיות שיוכרזו על קטעי חוף רחבים ורצופים, בשאר החופים לאפשר פיתוח נופש חופי בלבד.

מתוך חופי ישראל  2005 דוח החברה להגנת הטבע על מצב החופים דוח מספר 6

1. "… המסקנה העולה מכל ממצאי הדוח היא, שהזכות הבסיסית של הציבור לחופי הים והאגמים שלו אינה זוכה להגנה מספקת מצד המדינה. יתרה מכך, במקרים רבים המדינה אף מושכת ידיה מאחריותה לחופים…"

2. "… החופים המוכרזים בכנרת משתרעים על רצועה באורך של 2.6% בלבד מהיקף האגם. מהממצאים בדוח עולה כי הכניסה לכל החופים המוכרזים בכנרת כרוכה בתשלום. יתרה מכך, רבים מהחופים האסורים לרחצה גובים כסף על כניסה לחוף. הלכה למעשה אין לאורך חופי הכנרת אף חוף מסודר לרחצה שהכניסה אליו ללא תשלום. גביית התשלום במרבית החופים בכנרת נעשית על בסיס יומי ולפיכך המחירים נעים בממוצע בין 60 ל– ₪ 80 , זהו גם הסכום הנדרש מאלו המעוניינים בביקור קצר לחופי האגם… דמי הכניסה לחופים רבים הינם בלתי פרופורציונאליים לשירותים הניתנים בחוף, ואינם עולה בקנה אחד עם הוראות החוק. נמצא כי משרד הפנים, האחראי לפקח על נושא דמי הכניסה, לא קבע קריטריונים לאישור דמי הכניסה ומכאן שאינו ממלא כראוי את תפקידו בנדון. מצב הדברים מאפשר לכל אחד לעשות כטוב בעיניו, והאופן בו נגבים דמי כניסה לחופים כיום, ללא כל פיקוח, מפקיעה, הלכה למעשה, משאב ציבורי זה מבעליו. מציאות זו הביאה גם למצב בו כניסה של שכבות רבות בציבור נמנעת לחלק גדול מהחופים."

3. "… יש לחזק ולתגבר את גורמי האכיפה סביב חופי הכנרת. בניגוד לחופי הים התיכון, בהם פועלים שני פקחים של משרד הפנים במשרה מלאה… בחופי הכנרת היקף הפיקוח מתמצה ביום אחד בשבוע!"

מתוך דו"ח מבקר המדינה 55ב' 2005

1. רובם המכריע של חופי הכינרת הם מקרקעי ציבור שבניהול המינהל המיועדים לתועלת הציבור. אשר על כן ונוכח היותם משאב טבע ייחודי בעל חשיבות לכלל הציבור, ניתן היה לצפות לכך שנגישות הציבור לחופים אלה תהיה חופשית ככל הניתן, בלא מגבלות שאינן מעוגנות בדין. חרף זאת התברר כי אין זה מצב הדברים (עמ' 788)

2. רוחו ומגמתו של חוק הסדרת מקומות רחצה הן לאפשר לציבור נגישות נוחה, ללא תשלום, לחלק סביר מהחוף, ובכלל זה – ממגרש חנייה בו (או בקרבתו), אם בלעדיו אין לציבור גישה סבירה לחוף. על כן, מן הראוי שמשרד הפנים ייתן דעתו ליחס שבין ההסדרים החקיקתיים, בהתחשב בכך שאין הלימה בין רוחו ותכליתו של חוק הסדרת מקומות רחצה לבין המצב השורר בחופי הכינרת (עמ' 789).

3. בבדיקת המצב השורר בחופים שהקצה המינהל למועצות האזוריות עמק הירדן וגולן, החולשות על רוב רצועת החוף של הכינרת, התברר, כי אף שלהלכה הן גובות תשלום עבור חניית רכב במתחמי החופים, למעשה למבקשים לנפוש ולרחוץ בחופים אלה אין אפשרות מעשית להיכנס לתחומו של חוף כלשהו בלא לשאת בתשלום זה. שכן, עקב מיקומם של החופים הללו, הגישה הסבירה היחידה אליהם היא באמצעות כלי רכב; אולם אין בקרבת אזור החוף (מחוץ למקומות להחניית רכב המצויים בתוך מתחם החוף) מקום חלופי אשר ניתן להחנות בו רכב כדין ולהגיע ממנו ברגל אל החוף. עוד התברר, כי הגידור ההיקפי של מתחמי החופים מונע מציבור הנופשים לעבור באופן חופשי מחוף אחד אל החוף הסמוך אליו.

4. אף שגורמי התכנון והפיקוח במינהל מחוז הצפון של משרד הפנים היו מודעים לתופעת הגידור האמורה ולחוסר המעש של הוועדות המקומיות בנדון, פעילותם ברמה המחוזית הייתה דלה. סקירת המצב בחמש השנים האחרונות שקדמו לביקורת העלתה, כי בתקופה זו יזמה יחידת הפיקוח המחוזית הגשת כתבי אישום בגין הקמת גדרות ללא היתר בשלושה חופים בלבד. (עמ' 788)

אף שגורמי התכנון והפיקוח במינהל מחוז הצפון של משרד הפנים היו מודעים לתופעת הגידור האמורה ולחוסר המעש של הוועדות המקומיות בנדון, פעילותם ברמה המחוזית הייתה דלה. סקירת המצב בחמש השנים האחרונות שקדמו לביקורת העלתה, כי בתקופה זו יזמה יחידת הפיקוח המחוזית הגשת כתבי אישום בגין הקמת גדרות ללא היתר בשלושה חופים בלבד. (עמ' 788)

מתוך אל ארצך, אל מולדתך עמוס קינן

"צריך להציל, צריך לשמור וצריך לשמר.
זה המקום האחרון.
אינני מכיר ואינני מתיימר להכיר את מסתרי "המנהל". זה הגוף המסתורי ביותר הקיים במדינה הזאת.
זה גוף שלא הותיר אחריו שום הוראה בכתב על מה שהיה ולא היה, על כל מה שנעשה ולא נעשה.
זה גוף שיש לו מנהלים מסתוריים עם מדיניות מסתורית ועם פנקסים מסתוריים ועם בולדוזרים שלעולם איש לא יידע מי שלח אותם ולאן ומדוע. זה גוף המושיב את מי שהוא רוצה היכן שהוא רוצה ומוריד את מי שהוא רוצה מהיכן שהוא רוצה.
הגוף הזה, נשמתה של הציונות המבצעת המכוערת, להבדיל מהציונות המבצעת, היפה – דומה למכונות של האמן השוויצרי טינגלי, אלה המכונות ההורסות את עצמן ולבסוף שורפות את עצמן"